Beim Malen dieses Bildes habe ich zwischen Ruhe und Verletzlichkeit geschwankt. Mit geschlossenen Augen bin ich nach innen gegangen, habe geatmet und versucht, mein eigenes Herz zu hören. Das blaue Herz, das ich vorsichtig halte und mit einem goldenen Faden umwinde, trägt meine Sehnsucht, meine Hoffnung, aber auch meine Angst, etwas sehr Wertvolles zu verlieren. Während meine Gedanken um Träume und das Leben kreisten, habe ich Melancholie gespürt – und gleichzeitig den Wunsch nach Heilung und innerem Frieden.

בעת שציירתי את התמונה הזו, התנדנדתי בין שלווה לפגיעות. בעיניים עצומות פניתי פנימה, נשמתי וניסיתי להקשיב לליבי. הלב הכחול, שאני מחזיקה בזהירות ועוטפת בחוט זהב, נושא בתוכו את הכמיהה שלי, את התקווה שלי, אך גם את הפחד שלי לאבד משהו יקר מאוד. בעוד מחשבותיי סבבו סביב חלומות והחיים, חשתי במלנכוליה – ובמקביל גם ברצון לריפוי ולשלום פנימי.